1.המשחק הלילה היה המשחק הראשון של גמר ה-NBA!

א)עם הבעיטה בתחת שהלייקרס חטפה, ובעיית הברך של ג'ואל אמביד, אין דרך אחרת להסתכל על משחק זה – (אלא אם-כן אתה TRUST ואתה בוטח בסיקסרס ללא אמביד לעבור את אטלנטה האוקס, עוד אמונה טסמנית. של בינוני-מושג) אין דרך אחרת לחשוב על סידרה זאת בין הנטס והבאקס מאשר סידרת הגמר האמיתית.

ב) בלייק גריפין היה כוכב המשחק כשהוא משחק הערב – אחרי שקברו אותו, שפכו חול, והתחילו לקבור כבר מעליו – את אחד ממשחקי הקריירה הטובים ביותר שלו. אני מת על השחקן הזה, ואני כה מאושר שהוא הראה מה עוד יש לו, אחרי שכבר התחילו להתבדח עליו.

ג) הבדיחה האחרונה עליו הייתה אחרי משחק הלילה כשבאתר החובבים של דטרויט כתבו שבפעם האחרונה שהיה לו משחק טוב כזה, עוד קראו לשחורים NEGROES.

ד) לפני שאני מתחיל לכתוב בכלל על המשחק עלי לומר כמה מילים על ג'יימס הארדן. מכשהוא מתח לראשונה את שריר ההמסטרינג (אני משוכנע שהייתה שם קריעת סיבי ה-BICEPS FEMORIS) הסברתי את הבעייה בפרטי פרטים. זה היה רק לפני חודשיים שלושה. הסברתי גם את העובדה שרוב הטריינרים לא יודעים כיצד לאמן ולמתוח שרירים שהם דו-מפרקיים. אילו נתנו לי לאמן את הארדן מאז הפציעה הוא היה פורח היום עם משחק של 40 דקות ו-30 נקודות. אז מה? רק דוק לס יודע כיצד למתוח שרירים כמו הבייצפס פמוריס? רק דוק לס הוא החכם בעולם? לא. זה לא רק אני. ישנם עוד כמה. אבל כמה שלא כתבנו על זה, העקרון לא ניכנס לראשי מאמנים וטריינרים. כתבו על כך עשרות מאמרים. תחשבו שאני מטומטם שמגזים כי לא יכול להיות שטריינרים המשתכרים מאות אלפים לא יודעים שכדי לאמן נכון את ההמסטרינג חייבים למותחו בצורה הרגילה (ליישר את הרגל הנמתחת על ספסל ואז להתכופף ולכופף את הירך כמה שניתן, אבל אז חייבים 'להפוך' את המתיחה כפי שהסברתי 5-6 פעמים: לכופף את הברך. להקריב את השוק לחזה בעזרת הידיים, ואז כשהרגל העליונה צמודה לחזה, ליישר את הברך. אילו עשו זאת עם הארדן הוא לא היה מותח שוב את ההמסטרינג אחרי דקת משחק היום. די, עייפתי מלהסביר זאת. הארדן הוא לא הבעייה שלי.

ה) היום הוא אולי יום גדול לנטס, אפילו שהוא יום גרוע (מאד) להארדן: היום נולדה "שלישייה גדולה" חדשה לנטס: קווין דוראנט, בלייק גריפין, וקיירי אירוינג, והיא גדולה וחשובה הרבה יותר מהשלישייה "הארדן-אירוינג-דוראנט. למה?

ו) כי המורה שלי קווינט לימד אותי כבר בכיתה ג' את המשפט – העיקרון – הבא:

"עם פוינט גארדים מנצחים משחקים. אבל עם פאור-פורוורדים מנצחים אליפויות!"

ז) תנו מבט במספר הדקות של הפוינט גארד מייק ג'יימס: מייק "WHO? WHO? ג'יימס: 30 דקות. מי הוא? מג'וניור קולג' 'מזרח אריזונה'. שנה ראשונה ב-NBA. הוא קלע 12, חטף, וקטף (7)

מה אהבתי אצל מייק ג'יימס? הוא, שחקן עם שנת נסיוןם אחת ונראה יותר כסטודנט לרבנות היכן שרבנים לומדים להיות רבנים, רק ניכנס וכבר שיחק כוותיק לכל דבר. ניכנס, קטף, קלע. ככה זה. איך לימוד אותנו המורה שלי קווינט כבר בכיתה ב'?

"בספורט, בדיוק כמו בבאר של רווקים ורווקות, רק המנסים זוכים!!!

ח) ותנו מבט בברוס בראון. עוד PG שבתיכון הצטיין בפןטבול ובכדורגל לא פחות מכדורסל. הוא שיחק 21 דקות והיה טוב מאד בהן.

ט) שני פוינט גארדים אחרים – הוותיק טיילר ג'ונסון (דקת משחק אחת) ולנדרי שמט (12) – הסתכלו מהספסל. האם הפציעה החוזרת של הארדן היא 'מעז יצא מתוק'? לפי הלילה – כן. לגבי העתיד הקרוב עוד נראה.

י) דעו לכם שהלילה חזיתם בחילוף משמרות רציני ביותר, כשגם מייק ג'יימס הפך לשחקן רוטציה (אם לא שחקן חמישייה!) וגם ניקולאס קלקסטון שהוציא את ד'אנדרה ג'ורדן מהחמישייה (ואולי אפילו מהרוטציה, עכשיו כשיש בלייק גריפין) , במשחק יעיל מאד.

י"א) כמובן שקווין דוראנט כבר אינו קווין דוראנט של הווריורס,

אבל אורכו, ידיו הארוכות, מציאת המקום שלו, וכמובן קליעתו – עדיין נותנות לו את הכבוד להיות בין 3-4 הפרונט פליירס הטובים בליגה. הוא לא מה שהיה פעם, אך הוא עדיין נהדר.

י"ב) יאניס הוא יאניס. יש מצבי כניסה לסל שכשהוא ניכנס – עם מספיק תאוצה – גם חומת סין לא תעצור אותו. אבל הוו ONE WAY PLAYER. אתה עוצר לו את הכניסה בדאבל טים, והוא מחוסל. אולי הוא עדיין נחשב לשחקן הטוב ביותר ב-NBA, אבל לא במחברתי. הסיפור פשוט: כשהכדור מגיע לידיו של יאניס, אתה יכול לשרוף את כל ספרי האימון של קבוצות כדורסל כי ברגע שהכדור בידו כל תיאוריות הכדורסל הופכות ל-"יאניס נגכד כל מי שמגן"

י"ג) אימרות היום של קיירי אירוינג:

*הוא נשאל במסיבת העתונאים אם לכל הבכיות והטענות של ברוק לופז הן מוצדקות: "אני אוהב את ברוק. אנחנו חברים. אבל אני אומר לכם שהבחור כה רגשני שכשהוא נוסע במכונית ולפתע הרמזור משתנה לאדום – הוא מתחיל לבכות".

*הוא נתבקש להסביר את הצהרתו השבוע שאימונים ב-NBA הם די בזבוז: "מה יש להתאמן אם משחקים כל יומיים? צריכים לקרוא למשחקים 'אימונים', וניגמר העניין".

י"ד: אהבתי את בלייק גריפין בראיון לטיווי בסיום המשחק. הוא הרי לא התראיין בטיווי מאד לאוריל והארדי ('השמן והרזה') ו-"טרזן מלך הקופים": "איך זה להיות שוב 'האיש' שמראיינים בסיום המשחק?"

-'אתה מתבדח איתי? רק בשביל זה שיחקתי כל כך טוב!"

-אז מה? אתה שוב הפכת להיות ה-TOUGH GUY?

-"מה, לא סיפרו לכם? כשנולדתי אמי לא ידעה אם להכניס אותי לעריסה או לקלוב..".

כיף שנשאר גם קצת הומור ב-NBA!

2. קלינט קפלה הוגדר היום באטלנטה ג'ורנל אוף קונסטיטיושיון כ-"VACATION PLANNER".

הוא שמח להסיר מהניו יורק ניקס את הפרשר של משחקי פלייאוף ושלח אותם לחופשה מוקדמת כשלניו יורקים אין תשובה לקלינק קפלה. הוא עזר TO PUNCH THEIR TICKET במשחק של 14 נק' ו-15 קטיפות. עכשיו הגיעו השמועות מעיר 'אחוות האחים' שעם ג'ואל אמביד או ללא ג'ואל אמביד, הם מתכוננים "TO PUSH AROUND" את אטלנטה האוקס.

3. "ההאוקס? הם לא קבוצה קשוחה", אמר בן סימונס היום.

מוטב שלא היה אומר זאת.

קפלה שמע את דברי סימונס והגיב ש"אם כך נראה להם מי רך ומי קשה. הם הבאים בתור. אנחנו באים היוםמ לבית שלהם לתשלום הדאון-פיימנט הראשון לכרטיסי הטיסה לחופשת קיץ מלאה בגולף".

מסתבר שהרכישה של קפלה הייתה הדבר החשוב ביותר שקרה לאטלנטה. הוא הביא עמו שרירים, ולא רק פה. הוא נה-FOUNDATION – הבסיס – של הגנת אטלנטה, שלפתע כולם מדברים עליה לא פחות מאשר על התקפתה.

4. "קפלה הביא איתו בעיקר ATTITUDE" גישה.

הוא הביא איתו זיקה של הגנה. פםרוםורציה נכונה כך שכולנו נבין שלא משנה כמה טובים נהיה בהתקפה. ללא הגנה לא נגיע לשום מקום. הוא גרם לשחקן כמוני שאף פעם לא התרכז בהגנה, להרגיש שכל 'STOP' הגנתי שלי שווה שלוש שלשות!".

מי אמר את המילים האלה?

צדקתם! טריי יאנג, הוא ולא אחר.

5. למה ההאוקס ינצחו את הסידרה? כי טריי יאנג הוא 'שחקן PLAYOFF!'

ככל שנראה יותר ויותר לאטלנטה שהיריבה הראשונה שלה בפלייאוף תהיה הניו יורק ניקס עם קקבוצה הפיזיית שלה, וקהלה המטורף בעולם, כך טריי יאנג נידלק יותר.

כשאמרו לו שזה קהל ששורק בוז לילד שלא מסוגל למצוא ספר בספרייה, הוא הגיב: "אנחנו נמצא לילד את הספר כל כך מהר שלקהל לא תהיה הזדמנות להוציא אפילו קול אנחה אחת".

מאמנו נייט מקמילן אמר הבוקר לפילדלפיה אינקוויירר: "טריי יאנג בנוי למשחקים האלה. אימנתי הרבה שחקנים בחיי אבל אף פעם לא אימנתי שחקן כמו טריי יאנג שככל שהמשחק חשוב יותר, כך בטחונו העצמי גדל יותר. הצעיר הזה חי עבור משחקים כאלה".

כשנאמר לטריי מה מאמנו אמר עליו הוא חייך: "הוא לא גילה לי כל דבר חדש שלא ידעתי על עצמי…אבל, ביותר רצינות, כשלמאמן שלך יש כזה בטחון בך זה עוזר מאד לשחק את המשחק שלך בלי לדאוג למה המאמן מצפה ממך. אני אוהב פלייאוף. אני אוהב להיות בהצגה הגדולה ביותר בעיר. זה חלק מהאישיות שלי. זה בנפשי ובדמי. אני כל כך מחכה כבר למשחק שכל דקה נראית לי כשעה"

מה הגדולה של טריי כפי שאני רואה אותה? למרות גופו הצנום, והעובדה שהוא איננו אתלט עליון, צורת משחקו ושליטתו בכדור – ובעיקר מסירתו הנפ]לאה ממש – הוא יוצר בעיות מצ'אפס כמעט בכל מצב. אם ההגנה מנסה TO BTRAP HIM.